לא יודע למה, אבל לא טוב לי
בדרך כלל אנחנו יודעים למה אנחנו פונים לטיפול. משבר עם הבן/בת זוג, כישלון במשימה חשובה שנטלנו על עצמינו, קשיים בלימודים או בעבודה, הרגשת דיכאון או חרדה, בעיות חברתיות, הרגשת תקיעות וכדומה.
אולם לא תמיד ניתן "לשים אצבע" למה לא טוב לנו. לכאורה הכל טוב. בלימודים, בזוגיות, מבחינה חברתית. אבל יש מעין הרגשת מועקה מתמשכת כבר הרבה זמן. מקורה לא ברור והיא לא חד משמעית. הרגשה שלא טוב לי. לא מצליחים למצוא הסבר מדויק וממוקד, אבל ההרגשה קיימת למרות שמעל פני השטח הכל נראה בסדר.
משהו רוחש בנפש. מבקש מוצא ומבקש פתרון. זה יכול להיות משבר שנות העשרים / שלושים / ארבעים / חמישים / שישים. כל עשור מביא איתו מעין משבר התפתחותי שמבקש איזון מחדש בין מרכיבי האישיות שלנו והדברים שנראו לנו חשובים עד כה.
זה יכול להיות צורך בשינוי שאנו לא מעזים לחשוב עליו עד הסוף אבל הוא רוחש בפנים ומתבטא בצורה של מועקה נפשית או ביטוי פסיכוסומטי שבו הגוף מדבר את הנפש.
אין כמו טיפול פסיכולוגי לברר את המועקה הזאת ולמה לא טוב. טיפול פסיכולוגי הוא המקום שמאפשר לנו לדבר עם עצמינו במקום בו אנו מרגישים בטוחים ומוגנים. זו שעה שבועית שבו אנו נפגשים עם עצמינו ועם נפשינו ונוגעים במקומות שלא תמיד היה קל לגעת בהם לבד.
הטיפול הפסיכולוגי מאפשר בירור של המועקה, הבנה, הכלה, גילוי של המחסומים הפנימיים ומאפשר לקבל החלטה, כזאת או אחרת, תוך קבלה עצמית והשלמה.
אז למה לפנות לטיפול פסיכולוגי? איך אני עובד?
קשיים ומשברים אינם בהכרח מביאים לידי שבר. הם עלולים כמובן, אבל משבר (בשפה העברית) הוא גם לידה. אני מאמין כי מרבית המשברים בסופו של דבר מביאים לידי לידה חדשה. אין כמו טיפול פסיכולוגי כתהליך שעוזר לנו לצמוח, לגדול ולהתחדש.
התכנים שבעטיין פונים לטיפול הם שונים ומגוונים: פרידה כואבת, קשיים בקבלת החלטות, העדר מימוש עצמי ותחושת החמצה של החיים, חרדות לא מוסברות, דכדוך מתמשך, קשיי קשב וריכוז, הדרכת הורים, קשיים ביצירת קשר ותחושת החמצה בדייטים, תחושת תקיעות ומצוקה, יחסים עכורים במשפחה, קשיים בזוגיות ובמיניות, קשיים בין הדורות במשפחה, קשיים בעבודה ובעסק, משברי חיים ועוד ועוד. אין כמעט נושא באנושיות שלנו שלא ניתן להיעזר בו בטיפול פסיכולוגי תומך, מקשיב, מאזין ומעודד צמיחה.
הטיפול הפסיכולוגי הוא אפוא המקום בו כל אדם פוגש את עצמו. הפגישה עלולה להיות פגישה כואבת אבל גם מלאת שמחה והתרגשות מגילוי עצמי חדש והבנה חדשה.
הגישה המרכזית בה אני מטפל ועובד היא הגישה הפסיכודינמית. הגישה הפסיכודינמית מבוססת על הגישה הפסיכואנליטית אשר מתבוננת על התהליכים אשר עיצבו אותנו בילדותינו ועל המחסומים הפנימיים אשר לא מאפשרים לנו לגדול ולצמוח. מחסומים אלה יכולים להיות דפוסים ישנים אשר קשה להשתחרר מהם, קשרים שלא עושים לנו טוב ופחדים שלא מאפשרים לנו לעשות שינוי. הקשר הטיפולי בין המטופל והמטפל מהווה כלי עבודה חשוב שדרכו אפשר להתבונן על הקשרים השונים בחיי המטופל. נמצא כי טיפול פסיכודינמי מעמיק ואיכותי מאפשר שינוי משמעותי וארוך טווח.
הגישה הפסיכודינמית מהווה את המצע שעליו מתבסס הטיפול. אולם אין די בכך. מעבר להבנת העומק שנותנת הגישה הפסיכודינמית – פסיכואנליטית כעדי שיתהווה שינוי יש צורך גם ביישום של ההבנות החדשות אשר צמחו במהלך הפגישות. לשם כך אני נעזר ומטפל גם בגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית (CBT) אשר מסייעת בעבודה על קושי ממוקד וספציפי כדוגמת חרדה ממפגש בדייט או פניה לבוס בבקשה להעלאה בשכר או לבעל עסק שזקוק לעשות שינוי בעסק.